אשדוד היא העיר הכי רומנטית בעולם. מי שאומר אחרת ומי שחושב שאין בה את האפקט, כנראה לא ביקר בה מספיק או שלא שמע אנשים מכל הארץ מספרים על החופים שלה ועל הפינות הייחודיות שקיימות בה
פעם רומנטיקה לא עניינה אותי בשום צורה, אבל ברגע שהתאהבתי, גיליתי שבכל מקום בעיר שלי יש לבבות פועמים. מספיק שתעמדו כמה דקות בכל אחד מהחופים, בגבעת יונה, אפילו בלכיש אל מול הנהר ותרגישו את האהבה שזורמת בעיר הזאת.
אני זוכרת יום אחד מיוחד שישבתי עם חברה אל מול הים בחוף המצודה. עכשיו שפתחו שם פארק, הכירו לנו גם פינות נסתרות, בין השיחים, עם ים של צל וים של שקט. וגם ים אמיתי מולנו. ישבנו ודיברנו על זוגיות, על מתי היא תגיע בשבילה ועל איך היא הגיעה בשבילי, ובין הרוח והגלים הרגשתי רומנטיקה אשדודית.
רומנטיקה כזו של אנשים שגדלו ליד המים ויודעים להעריך רגעים של שקט, של אנשים שיודעים שאפשר גם לקבל כאב וגם לקבל אושר מאותו מקום בדיוק, אנשים שגדלו גאים בעצמם, בעיר שלהם, למרות שבכל הארץ תמיד הדביקו להם סטיגמות טיפשיות.
בצבא חיכו שנתעצבן בשביל להגיד “הנה הנה האשדוד יוצא ממך” בטיול ציפו מאיתנו להיות שזופים ולדעת לגלוש מלידה, ובאקדמיה עקמו פרצוף כששמעו שאנחנו דרומיים עם דעות נחרצות ולא הגענו מתל אביב המדהימה, אבל אנחנו עמדנו איתן והתגאינו באשדודיות, ברומנטיקה האשדודית שלנו.
באהבה שלנו לדברים הקטנים, בהתעקשות על פרטים שוליים (למה חייב קפה בכוס הייבול ומי הגאון ששם בולגרית על צ’יפס?) ובאהבה שלנו לעיר הזו, שבשעות הערביים הופכת לכתומה- וורודה ומדליקה לי לבבות בעיניים ובחזה.
אשדוד היא העיר הכי רומנטית בעולם,
כי אנחנו אוהבים את עצמנו עד אינסוף, אוהבים להכיר אחד את השנייה, אוהבים לשבת ולדבר שעות ארוכות, אוהבים ברים ופאבים בהם אנחנו מכירים את כולם עד הבן אדם האחרון. היא העיר הרומנטית בעולם, כי כשתפגשו את אהבת חייכם, שלא בטוח יהיה מכאן-
כל כך תתרגשו להכיר לו את העיר שלכם, את הגינה הציבורית, את החוף הנסתר, את הצד השני של גבעת יונה, את המסעדה השכונתית שאתם נמצאים בה בכל דקה ואת העובדה שלא משנה לאן תלכו בעולם,
