דניאל גורדובר (31) מאשדוד היה פעם בעסקי המסיבות, ב-״פרנג׳ליקו״ וב״זרם בחצר״ בתור יחצ״ן מפיק ודיג׳יי… היום הוא עובד בסופר פארם בביג פאשן. הוא סטודנט למנהל ולמדיניות ציבורית, התגורר גם בתל אביב ובברלין למשך תקופות עד שגמר לא טוב בברלין וחזר הביתה לאשדוד והתחיל מחדש. דיבור חופשי על מסע וחיבור אישי
כשהייתי קטן, הלכתי יד ביד עם אמא ברחוב חיים משה שפירא, באופק עמדו ונבנו בחול השלדים של בניין העירייה והתחנה המרכזית. בבית הספר היו תלויות המפות האלה של אשדוד, עיר שתוכננה לה בקפידה, בצורה המוכרת והאייקונית הזו. עם המקום ל- ״רובע המיוחד״.
נהג מונית, מבוגר ממני, סיפר לי פעם על אשדוד הקטנה, הקטנטנה, על הבילויים בגבעת הטילים ומשחקי הקלפים בחוף לידו. אשדוד גדלה והתבגרה. בניינים גבוהים ויפים מקשטים אותה, את חופי הזהב שלה והפארקים. בחוף מי עמי אתה נרגע בטיילת מהממת, קו 10 חוצה את העיר בנת״צ עתידני. וגבעת יונה, וחוף ט״ו, והתעשייה והנמל והדיונה הגדולה כולם במקומם המקורי כמו שהיו תמיד. אחת הערים היפות בארץ ובעולם!
אבל עם ההתבגרות, מגיעות גם בעיות מורכבות, ושברון לב.
יש כמה דברים שרציתי לומר על העיר היקרה שלנו.
הראשון הוא בנייני השיכונים הוותיקים שלנו. אשדוד עיר מתוכננת וקולטת עלייה. מיטב האדריכלים והקבלנים של ישראל הצעירה תכננו ובנו אותם. בשורות, בשלשות, או ברביעיות, פיסות קטנות של בנייה יעילה וחברתית. ברחוב רמב״ם אולי מצאתי את היפה ביותר. שלוש קומות וחזית קטנה למדרגות שאליה אתה הולך ו-הופ אתה נעלם מתוך הרחוב ונבלע בבניין. בין הבניין למדרכה משתלב ספסל באלגנטיות. החצר של הבניינים האלה היא זיכרון לימים שבהם כל ההתרחשות הייתה קורת בשכונה.
זוהי מורשת אדריכלית וישראלית שהולכת ונמחקת תחת גלגלי התמ״א והפינוי בינוי.
אני לא לרגע מזלזל בשינוי מקצה לקצה בחייהן של המשפחות, שהבניין שלהם, שכחו ממנו במשך שנים. אבל יש מקום לשמור גם על ההיסטוריה! רובע ב׳, רובע ו׳, הם לא יראו ככה יותר אף פעם, בקרוב.
אחותנו הגדולה, תל אביב, שמרה על הבניינים של ״העיר הלבנה״. זו היא העיר הלבנה שלנו. ההיסטוריה שלנו של משפחות מעדות שונות שהרגע עלו ונכנסות לבניין שיהיה להן לבית ולמשפחה. ברחוב חסן בן גרא שיפצו ושדרגו בניין שכזה ושמרו על צורתו המקורית. התוצאה יפהפייה.
רובע ב׳ הוא מרכז של בנייני שיכונים מהיפים שראיתי. דמיינו את הרובע הזה, ואת רחוב רמב״ם וקיבוץ גלויות היפים, שומרים על צביונם, החברתי ולא פחות מהעיצובי. זהו דבר שאשדוד חייבת לשמור בשביל כל המדינה.
אנחנו שום דבר מבלי הטבע שלצדנו. אשדוד התברכה בחופים קסומים, בדיונות, בשמורת הטבע ניצנים, ובאוצר היקר, פיסת ההיסטוריה, המצודה. המצודה תמיד הייתה מוקד של אהבה, חופש והשראה.
מקום שבו העיר נגמרה לרגע.
פיסת גן עדן לברוח בה.
תזכורת, ופיקדון שקיבלנו מאשדוד של העבר.
רבות נאמר על הפרויקט שהעירייה והחברה לתיירות הוציאו לפועל ונגדו קמה מחאה המבקשת לשמור על המצודה. נראה לי שכולם ענו על זה בהקשר של בעד הפרויקט או נגד הפרויקט ולא בהקשר של האם זה טוב למצודה או לא טוב למצודה.
עכשיו, המצודה סגורה מאחורי גדר ברזל ופתוחה רק בשעות הפתיחה שלה. מרפסת הברזל שנוספה לה שינתה לחלוטין את החזות המוכרת שלה מן האוויר. גדר גבוהה ומצלמות מעטרות את המבצר. מוטות הברזל בקירות, האם הם היו האפשרות האחרונה האחרונה? אחרי שישבו מומחי שימור ואדריכלות יחד מכל העולם וחשבו מה הפתרון האלגנטי ביותר לשמור על המבצר? זהו פיקדון יקר מאוד, בן 1300 שנה.
כולם מברכים על ההנגשה לנכים וההתעניינות המחודשת באתר. אבל קונסטרוקציות הברזל והגדרות הגבוהים שינו אותה ללא היכר, היא הייתה יפה יותר ואמיתית יותר ולא הייתה מניעה, רק עבודה קשה יותר ורצינית יותר, כדי לשמור על הנגישות לציבור תמיד כמו מקודם, לשמור על צורתה המקורית והיפה, ואני בטוח, שגם לא לתקוע ברזלים בקירות היה אפשר.
נעשו טעויות וחובה עלינו לתקן אותן.
הפרסומים האחרונים על כוונות לבנות בשמורת הטבע ניצנים צריכים להדליק נורת אזהרה בקרב כל התושבים גם הן. הגענו לגבול האחרון. האם נחצה אותו גם? חובה עלינו לעמוד בתור העיר הגדולה באזור מול הניסיונות לבנות בשמורת הטבע ניצנים.
מילה אחרונה על האדם.
באשדוד מתקשים להשכיר דירה, במחיר ראוי. בקבוצה ״דירות להשכרה באשדוד ללא תיווך!!״ כל כמה חודשים מישהו מתפרק וזועק על המחירים שעלו מעלה מעלה. צעירים לא מקבלים הזדמנות לשכור ולהתקדם. אם חד הורית כתבה לי שכבר בצעירותה היה יקר מדי לקנות, היא כבר 18 שנה שוכרת, עובדת ב- 2 עבודות ולא סוגרת את החודש, ובקרוב אולי תעבור לאשקלון. אני עובד בחנות ומביא הביתה משכורת צנועה, גר בסטודיו זעיר ללא מזגן ברובע ב׳, אני לא מצליח למצוא יחידת דיור או דירה קטנה אחרת בשכונות הוותיקות שאוכל להרשות לעצמי.
חברים אחרים חיפשו ומחפשים חודשים דירה.
אני לא מכיר את אשקלון אבל אולי אצטרך להכיר אותה בקרוב?
חבר הכנסת לשעבר אילן גלאון כתב שבאשדוד, הוא מזדקן אל מול נופי ילדותו. האמנתי ואני מאמין שבעיר כזו גדולה עכשיו, צריך להיות מקום לכל מי שרוצה להזדקן מול נופי ילדותו. פעולה ליצירת תרבות דיור להשכרה באשדוד או בניית ״שיכונים 2021״ להשכרה או אפילו התייחסות קלה מצד ראש העיר שהוא מודע לבעיה הייתה באה בטוב.
אז אני יושב וחושב האם אצליח להישאר כאן.
ואני רוצה לברוח למצודה לרגע, אבל המצודה היא כבר לא מקום לברוח בו,
אלא שברון לב.
וקצת מהכל כאן, נשבר לי הלב.
אשדוד היקרה והיפה את לא בורחת מעצמך קצת?
